אלברט מנדלר 45 שנים לנפילתו בקרבות מלחמת כיפור בסיני.
אבא שלנו יוסק’ה יהלום הביא את אלברט מנדלר אל חיינו. הם הכירו בצבא ומיד ניצתה ביניהם ידידות קרובה. מנדלר היה אז נשוי טרי לשולה.
אלברט ויוסק’ה נראו כמו חברים תאומים. לבושי מדים עטורי דרגות גבוהיי קומה תכולי עיניים בהירי שיער ובעלי פנים מאירות. ישרי דרך ונאמנים למדינה הצעירה. מסורים לחזון הציוני ומוכנים בכל לב ‘לתת את עצמם’ ככל שיידרש.
אמא שלי תמיד אמרה ‘אלברט ושולה הם מכרים שלנו’- מכרים זו המשפחה שבוחרים. באהבה בהזדהות ברעות שאין לה תחליף.
כשנולדו ענת ואחר כך סיגל נהייתה להם ‘משפחת מנדלר’ ואנחנו התעשרנו בחברות חדשות. היינו חבורת ילדות שתיים- מנדלר ועוד ארבע- יהלום וכך נהינו משפחה גדולה ושמחה.
בצ.ה.ל. הכירו מנדלר אחר. קפדן מחמיר לבוש בקפידה יודע את דרכו כמפקד. ישר והגון ‘ללא פניות’ בסיני קראו לו ‘האלוף’ מבלי לציין את שמו והייתה בכך יראת כבוד.
מנדלר נתפס על ידי הכפופים לו כאיש ממוקד מטרה שאינו יודע פשרות. הומור היה מחוץ לתחום בכל מה שקשור לשירות הצבאי. כשהיה עובר על מדרכות העיר המצרית רפידים- בירת כוחותינו בסיני היו כולם מצדיעים לו בחזה זקוף ואף הוא היה משיב בהצדעה שכולה אומרת כבוד הדדי.
קיבלתי בירושה מאבי את הזכות לשרת תחת פיקודו של אלברט מנדלר עם כוחותינו בסיני בעת היותו אלוף-מפקד גייסות שריון של אוגדה 252-אוגדת אגרוף הברזל. הוצבתי באחד מגדודי השיריון של חטיבה 14 שישבה על קו תעלת סואץ שם שימשתי כמפקדת צעירה לחיילות וכ-רלשי”ית של מג”ד 184 .
השתדלנו להסתיר את ההיכרות והקשר בנינו כששולה והבנות היו באות לביקורי שבת בסיני הוזמנתי ללשכתו של ‘האלוף’ ולכמה שעות היינו שוב משפחה חמה. כך נחשפו הקשרים המשפחתיים בנינו אך דבר זה לא פגע ולו במעט מהכבוד שרכשתי למפקדי ורעי.
את הידיעה על נפילתו בקרב בישרה לי שולה מנדלר, רעייתו בבית החולים תל השומר לשם הביאו אותי מסיני, לאחר פציעתי בראשית המלחמה.
נפילתו בקרב הייתה ועודנה אבדה קשה עבור משפחתו הקטנה ועבור משפחתנו המורחבת. ענת וסיגל איבדו אבא נפלא. שולה איבדה איש-בעל-אהוב ואני איבדתי מפקד שהיה לי ‘חצי אבא’ איש יקר יחיד ומיוחד.
יש חללים שאינם מתמלאים אף פעם
הלב זוכר אותך אלברט באהבה גדולה.
מצדיעה לך ולזכרך, ביראת כבוד.
לעולם החיילת שלך,
ענת יהלום