אלברט, דודי היקר!
הייתי הצעירה בין בנות אחיך. אני זוכרת כמה אנקדוטות, איך דהרנו בג׳יפ הצבאי ברחוב רש״י ברמת גן, איך נסענו אתך לנאות הכיכר, לראות את דרורה ועמירם, חבריך שהקימו שם קראוון לתפארת.
אני זוכרת בעיקר את ארוחות השבת אצל סבתא פרידה, עת דיברת עם ההורים, ליד השולחן, פטפטתם יחד כחברים שלא נפגשו הרבה זמן! אני זוכרת את מילות ההרגעה שלך במלחמת ששת הימים.
אני זוכרת איך הייתי מתרגשת עד כדי בכי כשסנטת בי , ומאוחר יותר, אני זוכרת את ההתעניינות שלך בבנים – החברים שלי – שחלקם שירתו בשריון, ונפלו כמוך במלחמת יום הכיפורים.
ולא אשכח גם את האבל הקשה שנפל עלינו עם מותך !
אתה איתנו תמיד! דודנו היחיד
רונית